על זוגיות פרק ב', הצלחה ובובת נחום תקום

שעור הגרושין בארץ, בעיקר במגזר החילוני, גבוה מאי פעם. אנשים רבים באמצע חייהם, עם ילדים קטנים או גדולים מוצאים את עצמם באיחויי שברים ובנסיונות להרכבה מחדש. הלבד, מבחירה או שלא, דורש להגדיר קודם כל עבור הגרוש/ה הטריי/ה מי הוא, מה החוט המקשר בין עברו, ההוה והעתיד שלו.


בגיל ההתבגרות החיפוש אחר הזהות הוביל למרד אל מול ההורים, הרס הישן ובניה מחודשת, טעימה ובדיקה של שדות שונים ונסיון להגדיר לעצמנו מה טוב עבורנו. אצל הגרוש/ה הטריים, בעיקר באמצע החיים, יש פעמים רבות תהליך דומה. פעמים רבות יעידו על עצמם אנשים שזה עתה חזרו לשוק: "חזרתי לגיל 16. יש לי אמנם ילדים לגדל, אבל גם בא לי לבלוע את החיים״.


עם ניפוץ הנישואין החוויה החדשה אל מול העולם והמשפחה נחווית כתנועת מטוטלת. האב שהיה עסוק מאוד בעבודה לומד להשקיע הרבה יותר באבהותו. אישה שבנישואיה נמנעה מלהתעסק עם עניני הבנק, לומדת לנהל השקעות כספיות וכהנה. העולם הופך עמוס, מרובה תפקידים שמקבלים עוד ועוד נפח ולעתים נראה כאילו אין זמן לנשום.


בתוך כל הקלחת, מגיע הרצון לאהוב שוב.


פעמים רבות מפח הנפש שהוביל לגרושין יוצר טראומות, חרדות והמנעות מסיבוב נוסף וצריך לקפוץ למים שלעתים הם סוערים למדי. עולם ההכרויות באינטרנט מייצר הצפה, תחושת שפע מדומה והרבה פעמים סחרור. האכזבות, הפער בין הציפיות למציאות מוביל פעמים רבות למפח נפש.


פעמים רבות החברים שהיו קרובים בתקופת הנישואין התרחקו. ייתכן שהסטטוס החדש לא פשוט לעיכול ויש פער בקצב וחוויות חיים שמובילים לריחוק מהעולם הישן. נוצרות קבוצות חברתיות חדשות שמהוות תמיכה ומקור תמיכה אל מול הבדידות. בדרך כלל קבוצות של פנויים ופנויות. בתוך כל זה ועל אף כל הקשיים שבדרך (ולעתים נגד כל הסיכויים) לעתים מגיחה אהבה חדשה ובעקבותיה זוגיות.


מה סיכויי ההצלחה בפרק ב׳?

הסטטיסטיקה הגסה אומרת שרק 30 אחוז מהזוגות שורדים. ולמה הסטטיסטיקה אכזרית כל כך?

מאיפה נתחיל?

מאיפה לא?

מתי זה לצאת ברצינות?

מתי מרגישים זוג?

יש טיימינג נכון?

האם אפשר להחליף שבתות? כמה נפגשים באמצע השבוע?

מתי ישנים ביחד?

האם ומתי מכירים את הילדים? מכירים בין הילדים?

האם הילדים אוהבים את בן/ת הזוג החדש/ה?

האם הילדים מסתדרים ביניהם?

האם הגרוש/ה עושים סצינות קנאה? מה עושים עם זה?

איך לא חוזרים על טעויות? מי משלם וכמה?

האם באמת אבל באמת אפשר ללמוד מהנסיון?

מה עושים עם חרדת הנטישה שבכלל לא קשורה לזוגיות הנוכחית?

מתי עוברים לגור ביחד?

איך עושים את זה נכון?


מסובךךךךךך... מסלול מכשולים אבל לא בלתי אפשרי...


מעגלי התמיכה בעבר - הורים מהגן, חברים מהצבא, החברות הנשואות, החברים שנשארו פנויים - לא תמיד יודעים איך לתמוך. מה להגיד. מדובר בדייסה מאוד סמיכה.



למוסד הנישואין יש מרכז כובד מאוד גדול. הילדים, המשפחתיות, הבית , החברים והמשפחה המורחבת כל אלה מייצרים מרכז כובד ושווי משקל. מרכז הכובד משמר סוג של שווי משקל זוגי. העיקרון הפזיקלי של בובת נחום תקום מילדותנו, מרכז הכובד ממרכז את הבובה ויגרום לה תמיד לחזור למעלה.


במערכת משפחתית כל המעגלים החברתיים והמשפחתיים פועלים באופן דומה. כשיש נפילה ומשבר בחיי הזוג, יש פעמים רבות התגייסות של הקהילה המשפחתית או החברתית כדי לעזור לצלוח את המשבר. בזוגיות פרק ב׳ אין מעגלי תמיכה מספקים שכאלה כי כל התמונה מסובכת ושונה לחלוטין. יש מרכזי כובד שונים (ילדים זוגיות,עבודה, משפחה,קבוצות חברתיות) שלא תמיד מסונכרנים ומתלכדים.


הרבה פעמים הזוג הצעיר (גם בגילאי 40+) מרגיש אובד עצות אל מול כל ההתמודדויות אליהם הם נדרשים. כדי לתרום להצלחה של זוגיות פרק ב׳ כדאי לפעול בכמה מישורים:

א. לכבד מאוד את ההתמודדויות האישיות של כל אחד מבני הזוג (ילדיו משפחתו מערכת היחסים עם הגרוש/ה) ולתת מרחב וחופש

ב. לפתח תחומי ענין משותפים שיחזקו את מרכז הכובד הזוגי

ג. לפתח מעגלי תמיכה וקהילה של אנשים שמתמודדים עם אתגרים דומים.


בין אם מדובר באישה שיולדת, בחור צעיר אחרי צבא או אדם שפורש לגמלאות. בכל מצב אנושי חדש ולא ידוע חשוב למצוא מעגלי תמיכה עם אנשים במצב דומה. כך גם זוגות פרק ב בתחילת דרכם. סביר להניח שתמיכה חברתית הדדית בין זוגות שמתמודדים עם אותן סוגיות יכולה להקל ולעזור לצלוח את אתגרי המצב החדש.


ואסיים בציטוט של ויקטור הוגו שאפשר לקחת אותו גם לנושא זה של תמיכה הדדית

תכונה קוסמת של האושר שאנו מפיצים אצל אחרים, היא שרחוק מלהתנדף - כמו השתקפות - הוא חוזר אלינו מוגבר.

פוסטים אחרונים

הצג הכול

© 2019 כל הזכויות שמורות לנעה ביצ׳קוב

האתר נבנה ע״י: ענת בילינסון

פסיכולוגית קלינית